סדר פסח
סדר פסח מאחרנו, גם החופש, אביב הגיע קיץ בא - איזה כיף!
יש סדר פסח שפשוט מוציאים את תכולת כל אחד מהארונות, מנקים ומחזירים הכל בדיוק כפי שהוא היה, ויש מקרים שמוציאים את כל הארונות ומחליטים מה לפח, מה לתיקונים ומה עדיין רלוונטי לחזור לארון ולאיזה ארון אם בכלל.
רצון טוב
מרבית האנשים שאיתם נעבוד מלאים בכוונה טובה, גם אם לא כולם מכורים לעבודה לרוב כשקולגות שלנו במוד של עבודה הם מנסים להביא ערך, לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב כדי לתרום לחברה בדרכם.
אז מה הבעיה? בלי פוקוס מוגדר כל אחד מבעלי רצון טוב אלה ילך לכיוון שנראה לו הכי נכון, כל אחד יפעל כדי להביא את הערך שהוא יודע ומתוך הנחה שלהיות ב Idle לא יביא ערך, כך כל אחד מהקולגות מתרחק מהקבוצה.
אם אני איש צוות הפיתוח והדבר שאני יודע לעשות הכי טוב הוא לפתח, אז ברגע שאני ב Idle סביר שאחפש לעצמי מה לעשות, אפתח משהו, כלשהו, שנראה לי נכון ויקדם את החברה.
אם אני איש צוות בדיקות, ולא ברורה לי תוכנית העבודה, התעדוף ורצון הלקוחות אני אתחיל לבדוק משהו כלשהו, לא משנה מה, העיקר להתקדם. לעבודה שלי יש ערך אני אבדוק משהו שצריך להבדק, אך האם זה הרגע המתאים?
הדבר יכול להתקיים גם אצל מנהלי המוצר, לעיתים הוגדרו יעדים ומטרות, ולעיתים יש הרבה מהן, אין בעיה שלחברה יהיו הרבה יעדים, אך ברגע נתון ממש בשניה זו, על איזו משימה הכי נכון לעבוד? ומהי המשימה הבאה? באי וודאות וחוסר פוקוס, גם מנהלי המוצר יקדמו את המשימה שנראת להם נכונה באותו הרגע, לפעמים יקדמו את המשימה היחידה שאולי נראת אפשרית, לפעמים יקדמו את המשימה שהכי נשמעת שכיף לעסוק בה, בזמן שהקבוצה ברגעים של חוסר תיאום מתקדמת למקומות אחרים.
איפה הפוקוס? לאן הוא הלך?
בהנחה שהחברה הגדירה לעצמה יעדים, KPI, תוכנית עבודה, Road Map, הצוותים עובדים בשיטה אג'ילית, יש טקסי דיילי ורטרו, אז איך זה שעדיין מאבדים פוקוס?
אם פיצ'רים לא עולים בקצב הנדרש, או פיתוחים לא מסתיימים בזמן או אף פעם, אם צוות המוצר הפיתוח והבדיקות "קופצים" ממשימה למשימה בלי יכולת להשלים אותה, הארגון והמוצר משלמים מחיר כבד!
מחלת ה Context Switching היא אחת המחלות הקשות ויקרות לכל ארגון ובמיוחד לארגוני פיתוח התוכנה.
לחברות ישראליות ובעיקר לארגוני תוכנה ישראלים יש רעב גדול! (לבריאות כפרה) לפתח הרבה, לפתח מהר, להציג יכולות חדשות שיביאו לקוחות נוספים והכנסות אפשריות נוספות. יחד עם זאת, אם נבקש מהצוות הטוב ביותר בעולם לכבוש 10 הרים ברגע אחד יתכן וההר יוליד עכבר וכנראה לא נכבוש את אף אחד מההרים, כי הצוות הטוב ביותר בעולם לא יכול ללכת ל 10 כיוונים שונים באותו הרגע ולספק את הסחורה, אג'יל או לא אג'יל התעדוף צריך להיות ברור כשמש, מהו ההר הראשון, מהו ההר השני ולאפשר לצוות להתארגן, להתפצל (או לא), להגדיר אחראי משימה (אחד או רבים), להגדיר זמנים: זמן הכנה, זמן צעידה וזמן חזרה למחנה.
במידה ויוגדר שהר מספר 7 הוא החשוב ביותר, הצוות יתחיל לרוץ אבל אם בהגעה לאמצע הדרך תשתנה ההגדרה שעכשיו הר 4 הוא חשוב ביותר, אבל בעצם גם 8 חשוב, אז הצוות אולי יתחלק לשניים כך שחצי ילכו ל 4 כשהשאר הולכים ל 8, אבל יומיים אחר כך גילינו תקלה בהר מספר 2 כשהלקוח הכי חשוב שלנו מבקש את הר מספר 9 כדי לחתום - הצוות עבוד.
אוףףףףף
כך לא נגיע לאף הר בשיטה הזאת :-(
לכן אני אומר: טוב סטורי אחד ב Prod מ 80 סטוריז על האש! אם משהו כזה...
מה התפקיד של מנהלי המוצר בפוקוס? - קבלו 5 טיפים לשמירה על הפוקוס
תוכנית העבודה ברורה - לרוב ה Road Map ידוע למנהלי המוצר (אם לא, יש לנו בעיה אחרת), התוכנית הזאת צריכה להיות ברורה, מונגשת, במילים הכי פשוטות שיש כך שכל פונקציה בארגון תדע מהן המטרות, מהו הפיצ'ר החשוב והדחוף יותר מהאחר.
סידור מטרות A-Z - "יש מלא דברים שחשובים לנו" היא אחת התגובות שאני שומע הרבה מארגונים, זה משמח לשמוע, יחד עם זאת לא מסייע לארגון. עליכם להחליט וולהציג באופן ברור את סדר חשיבותם של הפיצ'רים, האפיקים ומכאן גם הסטוריז ועד לבאגים. אין שני פיצ'רים באותו תעדוף, ממש כמו בעיצוב מסך עם CTA ברור, לכל גורם בארגון צריך להיות ברור האם X בא לפני Y או הפוך, כך שכל גורם יוכל באופן עצמאי להבין איך לתעדף את המשימות שלו ושתאום הציפיות יהיה ברור כשמש. קודם X יאללה בואו נכבוש את ההר. Y ימתין כי הסכמנו שפחות חשוב ממנו.
זנבות - לסדר את ה Backlog זה לא מספיק, ה Backlog מסדר את המשימות לסדר הפיתוח לפני ובזמן הספרינט, יחד עם זאת סיום הפיתוח לא תמיד מבשר שהפיצ'ר מוכן נכון?, בשלב הזה יכולים לעלות חוסרים, סטוריז נוספים, באגים מתגלים בכל שלב. הגענו לסוף הספרינט ואולי גם השלמנו את הסטורי אבל לא כבשנו את ההר - חשוב שנוודא שהזנבות מנוהלים, שבראש הספרינט הבא מתועדפים השלמתם של פיצ'רים שתועדפו גבוה יותר על פני פיצ'רים חדשים (גם אם הם חדשים ומרגשים יותר)
"אני על זה" - כאמור ללא כיוון ברור, אין פוקוס, והתפקיד שלנו בכל פגישה, דיילי, החלטה, אימייל, שיחת מסדרון, הוא להזכיר לצוות כולו או לכל קולגה בנפרד את ההר היחיד הבא שעליו לכבוש. זה בסדר לשאול שאלות ולדון בנושא פיצ'רים אחרים, אבל התעדוף צריך להיות Laser sharp - "היי יוסי רציתי לשאול אותך לגבי משימה 7000, אבל אני מזכיר שמשימה 2 היא עדיין בתעדוף הראשון שלנו להשלמה". וודאו בכל יום, כל בוקר, בכל דיילי ואם צריך בכל שעה שהצוות מתקדם למטרה שהוגדרה ראשונה, עשו הכל כדי להתיר קשרים ולהזיז מחסומים כדי לחתור להשלמת המשימה שתועדפה גם אם זה אומר ששאר המשימות נעצרות לחלוטין. אם הן חולקו למשימות קטנות מספיק זה לא יהיה קשה.
רי-פוקוס - דיילי זה אחלה, גם הרצון החופשי של הקולגות שלנו הוא אחלה, אבל אם רותי מגיעה אלינו בריצה נרגשת להציג את ההתקדמות במשימה שתועדפה במקום 10 כשבאותו הזמן משימה 2 שהיא אמורה להוביל לא הסתיימה, התפקיד שלנו בין השאר זה להתרגש ביחד עם רותי על משימה מספר 10, אבל גם לעשות פרצוף כועס שמשימה 2 לא הושלמה לשניה. רותי צריכה לזכור שיש סיבה לסדר והתעדוף שבוצע, אם היא תקועה עם משימה מספר 2 ננסה לסייע לה להשלים אותה, נברר מה דרוש לה כדי להתקדם ונסביר לה איך משימה 2 משיגה יעדים מוצריים חשובים ומשמעותיים יותר מאשר משימה 10.
"כל הפוקוס הזה שאתה מתאר לא אפשרי, משנים לנו את הסדר כל רגע"
זה נכון מאוד קשה לשמור על פוקוס כשבכל רגע עולה עוד צורך של עוד לקוח, שוב פעם המנכ"ל חולם על עוד פיצ'ר שאותו הוא "הכי" רוצה, שוב פעם באג בתהליך ההרשמה, ואז גילינו שיש גם כמה הונאות בכרטיסי האשראי - הכל מרגיש לחוץ ומבלבל.
אז הינה יש לי כמה עצות:
שיקוף התעדוף - המנכ"ל, הצוותים, הקולגות, מנהלי המוצר האחרים צריכים לדעת מה על הפרק כל הזמן, כולנו צריכים לראות את אותה הרשימה של מה בקנה אבל חשוב מכך גם מה על האש ולא הושלם, מה תקוע, ומה עלה לאוויר אבל לא ממש עובד עדיין. הרשימה כולה צריכה להיות מתועדפת, ברורה ומוצגת.
שיטת SISO - לא שיטה רשמית אז מה אכפת לי לקחת בעלות על השם :-) בשיטה הזאת Something in = Something out. צוותי עבודה וגם את, אתה ואני מוגבלים בזמן. הזמן יכול להיות מנוהל באופן יעיל יותר או פחות אך הוא סופי, ברגע שמשימה אחת נכנסת אחרת חייבת לצאת, ברגע שמעדפים את משימה 9000 כראשונה, כל השאר זזות למטה, לבני האדם אין באמת יכולת מולטי-טאסקינג, טרם פגשתי מפתח שכותב שני קודים ברגע נתון, אנחנו יכולים להיות בפוקוס על דבר אחד ברגע הזה וכשנסיים אותו נוכל לעבור לדבר הבא. אפשר להגדיר מה עושים במקרה של Idle.
המחיר של Context switch - "אדוני המנכ"ל, הבנתי שהמשימה החדשה כפתור ירוק שעושה קפה היא הכי חשובה לך כרגע, חשוב לי שתדע שלהוסיף אותה בשלב זה ידחה את משימות X, Y, Z וכדאי שתדע שאנחנו כבר ב 98% השלמה של משימה X שיכולה לעלות מחרתיים, שינוי של התוכנית בשלב הזה לא רק תדחה את העלייה שלה, תשנה את הפוקוס, תיצור Context switch יקר לארגון. לכן אני ממליץ שלא לשנות את סדר המשימות עד לסיום משימה X (או עד לסיום הספרינט או בחודש הקרוב וכו')" אני סקרן לדבר עם המנכ"ל שיסכים לשנות את סדר המשימות אם נציג את המידע המלא כך. ואם בכל זאת יחליט לשנות, אין לנו סיבה להתעצבן, יתכן והוא רואה תמונה רחבה יותר.
התגמשות - עכשיו אני הולך לבטל את כל מה שאמרתי לעלה לכאורה. כל קונספט ה MVP, Agile, Just-in-time-manufacturing הוא לעשות את הקטן ביותר האפשרי שמביא ערך. זה מתחבר גם כאן, אם נאפיין ונפתח תמיד סטוריז בביסים קטנים שמביאים ערך נוכל להיות גמישים בהרבה כשהפתעות חדשות יצוצו, באגים יערמו פחות, המנכ"ל החדשני שלנו יקבל מענה לצרכי השוק המשתנים בקצב מסחרר. יחד עם זאת דרושה מאיתנו עבודה לא פשוטה, לוודא כל הזמן שהמשימות מחולקות לחלקים הקטנים ביותר, לוודא שכל חלק מביא ערך מידי, אטרציות מהירות ומדידה קבועה. כך כאשר תוצג משימה חדשה שהיא "הכי חשובה" אנחנו לא נשתגע מהשינוי, אלא נפרק גם אותה לחלקים הקטנים ביותר האפשריים, נוודא שאנחנו מקדמים רק את ה MVP ונוכל להיות בטוחים שהתזוזה הזאת לא תייצר שינוי משמעותי בתוכנית העבודה שלנו. "אין בעיה אדוני המנכ"ל אנחנו נעלה כפתור ירוק שעושה קפה, אבל קפה רק בטעם אחד וללא אפשרות ברירה סוכר, השינוי הזה ידחה את משימה Y בשבוע אבל אנחנו נתמודד"
לסיכום:
מה קורה כשאין פוקוס? כל צוות או כל חבר צוות יכול להתקדם לכיוונים אחרים ויתכן שאלה לא יוקדמו את המטרות שהוגדרו או לא יושגו בסדר הנכון, כלל התקדמות הארגון והמוצר יהיו איטיים יותר, יובילו תסכול אפשרי מצד הלקוחות הפנימיים והחיצוניים.
איך מוודאים שלא מאבדים פוקוס? כולנו צריכים להיות על זה, כל הזמן, לוודא שמשימות מושלמות ובסדר הנכון, בכל פגישה, בכל מפגש, איימייל או שיחת קפיטריה.
מה תפקיד מנהלי המוצר בשמירה על הפוקוס? מנהלי המוצר אמונים על שמירת הערך של החברה והמוצר, למנהלי המוצר ידוע הכי טוב מהו סדר המשימות שישיגו את יעדי החברה והתפקיד שלנו הוא להזכיר, להציג ולוודא שכולנו משלימים את המשימות שתועדפה גבוה יותר לפני שנעבור למשימה הבאה. במידה ושמנו לב שקולגה שלנו "בורח" למשימה אחרת - אנחנו נסייע לו למצוא את הפוקוס מחדש, כך שישוב למשימה המתועדפת, ישלים אותה ורק אז ימשיך.
איך שומרים על פוקוס לאורך זמן? סטוריז מחלוקים לביסים קטנים, התגמשות, שקיפות ארגונית ולחייך לרותי גם כשהיא עובדת על המשימה שלא תועדפה ואז להשיב אותה למסלול שהוסכם.
רוצים לשמוע עוד?
אחרי החגים שמח :-)
Comments